מהו למעשה אתר אינטרנט?
כשאנחנו אומרים שפיתחו לנו אתר אינטרנט, הכוונה היא שמישהו כתב עבורנו קוד, וכאן נתייחס אליו באופן כללי כ”מתכנת”. קוד HTML הוא הקוד שמאפשר לנו לראות את אתר האינטרנט. הוא יכול להיות בנוי מאפס על ידי המתכנת, או אם מדובר בפלטפורמה כמו וורדפרס, למשל, אז יש איזושהי מערכת קוד בסיסית והמתכנת רק מעצב אותה, מעדכן אותה, מוסיף שורות קוד וכו’.
את קוד ה-HTML אנחנו חייבים לאחסן, ולשם כך אנחנו צריכים חברת אחסון. לא בהכרח מי שמפתח את האתר הוא גם זה שיחליט גם איפה הוא יאוחסן – ניתן לבקש מהמתכנת לדאוג לאחסון בחברה שעמה הוא עובד ושעליה הוא ממליץ ואפשר לעשות זאת בעצמכם.
כעת חשוב לדבר על שם המתחם – הדומיין. מדובר בדומיין שאתם קניתם, וכרגע הוא עדיין אינו אתר אינטרנט, אך הוא תפוס על ידכם כך שאיש לא יוכל לעשות בו שימוש. למעשה, כל שקניתם הוא כתובת. זה כמו שקניתם מגרש ועוד לא בניתם עליו בית.
אם כן, מצד אחד יש לנו דומיין, ומצד שני יש לנו פיתוח של אתר שמאוחסן בחברת אחסון (קוד) – ונדרש חיבור ביניהם. החיבור בין הדומיין לבין אתר האינטרנט שמאוחסן במקום מסוים נעשה באמצעות סרברים, שרתים, שנקראים DNS. תארו לעצמכם מעין ספר טלפונים ענק, שבו מופיעים דומיינים לצד כתובות של חברות אחסון. כך, כשמישהו גולש לדומיין מסוים, הוא למעשה מגיע ל”ספר הטלפונים”, ושם כתוב לו איפה האתר של הדומיין הזה מאוחסן. ואז, למעשה, כשגולשים לדומיין הזה, מגיעים לחברת האחסון הזאת, ואצלה נוכל למצוא את אתר האינטרנט.
אם נרצה להחליף את חברת האחסון שלנו מסיבה כזו או אחרת, כל שנצטרך לעשות הוא להעביר את הקוד, שנשאר אותו הדבר, לחברת אחסון אחרת. כעת עלינו להיכנס ל-DNS, ולעדכן שם את השינוי, כך שמי שגולש לאתר יגיע אליו במיקומו החדש. ומה קורה אם אנחנו מרוצים מחברת האחסון אך לא מהמתכנת, או שאנחנו רוצים לשדרג את האתר ולעבור לעבור לחברת פיתוח אחרת? אנחנו פשוט לוקחים מתכנת אחר, מבקשים ממנו לפתח לנו אתר אחר, שיאוחסן באותה חברת אחסון. וזהו.
שימו לב! את כל הדברים הללו אתם יכולים לעשות רק אם אתם הבעלים של הדומיין. הגישה ל-DNS והאפשרות לעדכן אותו מתאפשרות רק לבעלי הדומיין ולא לאף אחד אחר. כך, אם בעלי הדומיין הם לא אנחנו אלא חברת הפיתוח או המתכנת שבנו את האתר וגם רכשו בעבורנו את הדומיין – אנחנו בבעיה. למעשה, לא נוכל להיפרד מהם, אלא אם נבנה אתר חדש על דומיין חדש ונתחיל את תהליך הקידום מההתחלה. ואם זה לא מספיק, המתכנת או חברת הפיתוח יכולים כעת לעשות באתר שלכם כרצונם, ואפילו להפוך אותו לאתר של המתחרים, שגם ייהנו מהישגי הקידום שהשגתם עד לנקודה זו!
אז איך אנחנו בודקים שהדומיין באמת שלנו?
אתרים רבים מציעים שירות שנקרא whois ומאפשר לגלות מיהם בעליו של הדומיין. באיגוד האינטרנט הישראלי, לדוגמה, ה-whois מאפשר לכם לראות את שמו ואת כתובתו של הבעלים של דומיינים ישראליים עם סיומת co.il. ולוודא כי אתם אכן הבעלים של האתר שלכם. אם האתר שלכם הוא לא עם סיומת co.il אלא עם סיומת בינלאומית כמו com, תוכלו להיעזר בשירותיהם של אתרים אחרים, דוגמת Domainstools, שמציגים את פרטי הבעלות על אתרים ישראליים ושאינם ישראליים.
בחלק מהמקרים אנו רוצים ליצור מעין “מיסוך” על פרטי הבעלות שלנו, ואז נבקש מהחברה שממנה רכשנו את הדומיין לא להציג את פרטינו אלא את הפרטים שלה, וכך היא זו שתטפל בפניות שיגיעו אל הבעלים ותעביר לנו רק את מה שרלוונטי וחשוב לנו ותחסוך לנו הטרדות רבות. שירות זה הוא בתשלום והוא אינו אפשרי באתרים ישראליים.
אנחנו מציעים לכם לבדוק את הבעלות על הדומיין שלכם ולוודא כי אתם אכן הבעלים. חבל שתתחילו להשקיע מאמצים ומשאבים בקידום אורגני של האתר, וחבל שתגיעו למיקומים מעולים רק כדי להבין שהדומיין אינו שייך לכם וכי כל העבודה הקשה שהשקעתם עלולה לרדת לטמיון.
רוצים ללמוד עוד על הנושא של בעלות על הדומיין? הצטרפו לקורס לקידום אתרים אונליין
